פסק-דין בתיק ע"א 28233-10-11

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט כ' מוסק), אשר פסק למערערים פיצוי בגין נזק שנגרם לרכב יוקרתי שבבעלותם, אשר תודלק בתחנה השייכת למשיבה. הדלק היה מהול בריכוז גבוה של חומצה (אתיל אצטט), שגרמה לנזקים בלתי הפיכים לרכב. סכום התביעה עמד על 332,225 ש"ח ונפסק למערערים פיצוי בסך 18,000 ש"ח בלבד, בהתחשב בסכומים שכבר שולמו להם בעבר. 

2.         בית משפט קמא העמיד את גובה הפיצוי על יסוד הפרש (בסך של 46,000 ש"ח) שבין שווי הרכב במועד מכירתו לחברה (768,000 ש"ח), לבין מחיר הרכב הישן שהובא בחשבון במסגרת "טרייד אין" עובר לרכישת הרכב החדש (722,803 ש"ח). עוד קבע בית משפט קמא, כי לא הוכח שהתוספות המיוחדות שהיו ברכב, נרכשו ע"י המערערים בנפרד או שמא היוו חלק אינטגראלי מהרכב.

            בית משפט קמא, לא ראה לנכון לפסוק פיצויים עונשיים, להם עתרו המערערים, בציינו כי מהראיות עלה שהדלק נמהל ע"י מוביל הדלק, שהיה ספק של המשיבה.

3.         המערערים טוענים, כי טעה בית משפט קמא לעניין דרך חישוב הנזק וסכום הפיצוי שנפסק, וכי היה מקום לקבוע פיצוי המשקף את ההפרש שבין עלות רכב חדש שנאלצו לרכוש (1,015,803 ש"ח), לבין מחיר הרכב הישן שהובא בחשבון עובר לרכישת הרכב החדש (722,803 ש"ח), ובתוספת סכומים שפורטו על-ידם, ומגיעים כדי סך כולל של 332,225 ש"ח. כמו-כן מלינים המערערים על החלטה שניתנה ע"י בית משפט קמא, בשלב מאוחר לאחר מתן פסק הדין, לפיה תוקן פסק הדין לעניין ההוצאות, באופן שסכום ההוצאות הועמד כדי מחצית. לטענתם, בית משפט קמא לא היה מוסמך לבצע התיקון האמור,  הואיל ואין מדובר בטעות קולמוס או בטעות שבהסח הדעת.

4.         דין הערעור להתקבל באופן חלקי. לאחר בחינת מכלול הנתונים שעמדו לפניי בית משפט קמא, מצאנו כי יש מקום לתיקון-מה בסכום הפיצוי, שיש בו לשקף נכונה את נזקי המערערים.

מהנתונים שהובאו לפניי בית משפט קמא, עולה כי מדובר ברכב יוקרתי שאיבד מערכו סכום של כ- 300,000 ש"ח, לאחר תקופה קצרה יחסית של כשנה.  בעקבות הנזק שהסבה המשיבה לרכב, נאלצו המערערים לרכוש רכב חדש בתוספת עלות לא מבוטלת. יחד עם זאת, המערערים אינם זכאים למלוא ההפרש שבין שווי המכונית עובר לגרימת הנזק, לבין מחיר הרכב החדש, שכן הרכב החדש הוא משנת ייצור מאוחרת יותר. מנגד לא ניתן לומר, שמחיר המחירון של הרכב הישן במועד גרימת הנזק, אמור לשמש בסיס בלעדי או יחידי להערכת הנזק, שכן אם היו רוכשים המערערים רכב משומש בנתונים דומים של הרכב הישן, היו הם מקבלים לידם רכב "מיד שנייה", שמן הסתם ערכו פחות במידה מסוימת מערכו של הרכב שהיה בבעלותם עובר לאירוע, ובפרט שמדובר ברכב יוקרתי שניזוק זמן קצר יחסית לאחר רכישתו.

            בנסיבות אלו, וכאשר "נכפה" על המערערים להחליף את רכב היוקרה כבר לאחר כשנה, בתקופה שבה "צנח" מחיר השוק שלו בשיעור ניכר, סבורים אנו, כי יש מקום להגדיל את שיעור הפיצוי במידת-מה מזה שנפסק בערכאה קמא; ובדרך האמדן סבורים אנו כי יש מקום להעמידו על סכום של 40,000 ש"ח, נכון למועד פסק הדין בערעור.

            לא מצאנו מקום להתערב החלטתו של בית משפט קמא לפיה, אין מדובר במקרה שבו ראוי לפסוק פיצויים עונשיים.

5.         אשר להחלטת בית משפט קמא, שעניינה תיקון פסק הדין על דרך הפחתת ההוצאות, מקובל עלינו כי אין מדובר בטעות קולמוס שניתן לתקן בגדרו של סעיף 81 לחוק בתי-המשפט תשמ"ד-1984, משאין מדובר בתיקון טעות קולמוס, ומשכך יש לבטל החלטה זו ולהעמיד את סכום ההוצאות כפי שנקבעו בפסק הדין טרם התיקון.

6.         כללו של דבר, על המשיבה לשלם למערערים סכום נוסף של 40,000 ש"ח מעבר לשיעור הפיצוי שנקבע בפסק הדין, וכן את מלוא הוצאות המשפט.

            בנסיבות העניין, בשים לב לתוצאת פסק הדין בערעור, תשלם המשיבה למערערים את הוצאות הערעור וכן שכ"ט עו"ד בערעור בסכום של 5,000 ש"ח.

            העירבון יושב למערערים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום,  י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: